סמירנוב נ' אמרז בע"מ-אמגט פלסטיק

החלטה

1.המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי מותב בית דין זה, ביום 10/10/10 בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה.

2.בפסק הדין נדחתה התביעה על כל רכיביה והמבקש (התובע) חוייב לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ₪.

3.המבקש טוען בבקשתו, כי יש לעכב את הביצוע בשים לב לסיכויי ההצלחה בערעור שהגיש.

4.המשיבה טוענת כי יש לדחות הבקשה, שעה שהמבקש לא מציג נימוק כלשהו בגינו יש לעכב את פסק הדין.

5.ההלכה הפסוקה בעניין עיכוב ביצוע קובעת כי הכלל הוא כי "מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל... סטייה כאמור עשויה להיות מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים:-

כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעורו;

וכי אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל, יהיה זה מן הנמנע – או קשה מאוד – להשיב את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן תיקון...

כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק הדין הקובע חיוב כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעורו לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו...".

ראה: בש"א 8240/06 ע"א 6626/96 איתן חנני – פקיד השומה חיפה פ"ד נ (5) 403, 405.

ע"א 6647/98 מנשה גנן – פקיד שומה תל אביב 4 פ"ד נ"ג (1) 187.

בש"א 9871/05 משה אדרי – מחמוד אגבארייה מיום 17/11/05.

6.שני השיקולים הנ"ל קשורים זה בזה וככל שמשתכנע בית המשפט כי סיכויי הערעור גדולים יותר, תידרש הוכחה מוצקה פחות לעניין השיקול השני של מאזן הנוחות.

ראה: ע"א 6146/00, רע"א 6150/00; בש"א 6151/00, בש"א 6248/00, רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו ואח' – בצלאל אהובה ואח' (טרם פורסם) ניתן ביום 19/11/00.

7.לעניין סיכויי הערעור, ברור הוא שבית הדין אשר על פסק דינו מערערים אינו יכול לנקוט עמדה. אולם, הדרך שהתהוותה בפרשת עיריית ת"א הנ"ל, יש בה כדי לסייע. שם נפסק כי אם בית המשפט הגיע למסקנה כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת התנאי השני.

ראה: בש"א 1414/00 סליבא זיאד ואח' – חברת סליבא את קורטאם מוסך דיזלים בע"מ (פסק דינו של בית הדין הארצי מיום 21/1/01).

8.במקרה שלפנינו, מדובר בחיוב כספי שנפסק לזכות המשיבה לתשלום הוצאות משפט. עובדה זו והכלל, כי כאשר מדובר בחיוב כספי גריידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין מדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מוביל למסקנה, כי יש לדחות את הבקשה.

9.יתרה מזו, המבקש לא השכיל להוכיח, כי מדובר בנזק בלתי הפיך או כי לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיבה, במידה ויזכה בערעור. עובדה זו לא נטענה כלל בבקשה ואף לא פורטה בתצהיר התומך בבקשה.

10.שקלתי אף את האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים, ומסקנתי היא, כי יש לשמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה.

11.לפיכך, במכלול הנסיבות שתוארו לעיל, דין הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות.